החלטה בתיק בש"א 3917/06

1.         זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר אשר ניתן, לפי הנטען, ביום 26.3.06, ע"י הבורר הרב צבי ברוורמן.

ביום 30.10.06 הגיש המשיב לבית המשפט בקשה לאישור פסק בורר (ה"פ 5383/06). על פי הנטען בבקשה, פסק הבוררות נמסר לידיו של המבקש, במסירה אישית, ביום 1.9.06.

ביום 6.11.06 הגיש המבקש לבית המשפט "בקשה לביטול פסק בורר" (ה"פ 5394/06), בה טען כי המסמך שצורף לבקשה איננו משום פסק בורר. עוד טען לביטול פסק הבורר מכוח עילות הביטול המנויות בס' 24 (1), (2), (3) ו-(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. כן הגיש בקשה להארכת המועד להגשת בקשתו עד למועד הגשתה בפועל.

לטענת המבקש מוגשת בקשתו להארכת המועד רק מטעמי זהירות, שכן המסמך "הנחזה להיות פסק בורר" הומצא לו בעותק צילומי בלבד, וללא חתימה מקורית של הבורר. לאור זאת, פנה לבורר על מנת שזה יאשר לו כי אכן המסמך שהומצא לו הוא פסק בורר, אך פניותיו לא נענו. בהעדר חתימה מקורית על הפסק, הוא טוען, יש למנות את המועד להגשת בקשה לביטול הפסק החל מן המועד בו יגיב הבורר לפנייתו. עוד טוען המבקש כי פסק הבורר אכן נמסר כנטען ביום 1.9.06, אולם זה לא נמסר לו אישית, אלא  נמסר לאשתו. לגופו של עניין הוא טוען, כי כיהודי שומר מצוות, השייך למגזר החרדי, היה משוכנע כי המחלוקת שבין הצדדים לעניין פסק הבורר תובא בפני בית דין של הקהילה החרדית. מטעם זה לא פנה לבית המשפט בתוך 45 יום מן המועד שנמסר לידו צילום פסק הבורר, ועשה כן רק משנתברר לו כי המשיב פנה לבית משפט זה בבקשה לאישור פסק הבורר.

2.         המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי כב' הרב ברוורמן מונה כדין כבורר, לבקשת המבקש בעצמו, ואף ניהל הליך בוררות מלא, שלם ותקין. המשיב טוען כי המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד, ואף לא הראה סיכויים טובים לזכות בבקשתו.

3.         ס' 27  לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כדלהלן:

"(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו...

...

(ד) המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1) ..."

כוונתו ומגמתו של חוק הבוררות היא להביא את ההליכים הכרוכים בבוררות לידי גמר מוקדם ככל האפשר. לשם כך הוגבל המועד בו ניתן להשיג על פסק הבורר, ואף סוייגו הטעמים המצדיקים הארכתו ל"טעמים מיוחדים" (ראה ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני,פ"ד לט(2) 632 (1985)). לעניין טיב הטעמים הנדרשים, נוקט ס' 27(א) לשון זהה לזו שננקטה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת אף היא בהארכת מועדים שנקבעו בחיקוק. בשני המקרים חובה על המבקש להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד שנתבקשה (ס. אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, בעמ' 1137).

בענייננו, בין אם העתק פסק הבורר נמסר לאשת המבקש ובין אם נמסר ישירות לידיו, כטענת המשיב, אין, למעשה, חולק, כי העתק פסק הבורר הגיע לידיו של המבקש, ביום 1.9.06 (ראה האמור בס' 4.1 לבקשתו לביטול פסק הבורר. כן ראה השקפתה של אוטולנגי,כי ניתן להמציא את הפסק באמצעות דואר רשום או באמצעות הפקסימיליה, שם, בע' 849). לא מצאתי אף כל עיגון לטענת המבקש כי "העתק הפסק", כנקוב בהוראת ס' 27(א) לעיל, משמעה העתק חתום בחתימה מקורית. ברי גם מפנייתו של ב"כ המבקש מיום 28.9.06 לבורר, נספח א' לבקשתו, כי המבקש היה ער למועד הקצוב בחוק להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, ואף התכוון לעשות כן (וראה לעניין זה גם האמור בס' 6 לתשובתו לתגובת המשיב).

המבקש לא הראה כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. בתי המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין. ככלל, כך נקבע, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול את דרכו של בעל הדין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו להגיש הליך משפטי, בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' , פ"ד נה (2) 904             (2001)). אין ב"טעמים המיוחדים" כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה מוקדם יותר, ובחר שלא לעשות כן.

סברתו של המבקש כי המשיב לא יפנה לאישור הפסק לערכאות אזרחיות איננה משום טעם מיוחד להארכת המועד, ואין בה משום מניעה חיצונית אשר לא אפשרה הגשת הבקשה במועד, קל וחומר כאשר נהיר היה למבקש כי זמנו להגשת הבקשה קצוב. למותר לציין כי תוקפו של פסק בורר כמעשה בית דין בין הצדדים לו איננו מותנה באישורו ע"י בית המשפט. מאידך, ביטולו טעון, כאמור, הגשת בקשה לביטול תוך המועד הקצוב בחוק.

אין להיעתר, אפוא, לבקשה להארכת המועד.

4.           אין בדחיית הבקשה להארכת המועד כדי למנוע מן המבקש להעלות שתיים מטענותיו: הטענה כי המסמך נשוא התובענה איננו פסק בורר כל עיקר, והטענה כי לא היה הסכם בוררות בר-תוקף, טענות המשיקות זו לזו.

על פי הוראת ס' 27(ד) לחוק הבוררות, הגשת בקשה לביטול פסק בורר הנשענת על טענה להעדר הסכם בוררות בר תוקף איננה מוגבלת בזמן. העלאת הטענה כי המסמך נשוא התובענה איננו פסק בורר כל עיקר אף איננה טעונה הגשת בקשה לביטול פסק בורר, וניתן להעלותה בכל עת בתגובה לתובענה לאישור פסק בורר. וראה לעניין זה האמור בע"א 49/89 מרצ'ל נ' איס, כדלהלן:

"טענה שהמסמך שמבקשים אישורו אינו מהווה פסק בוררים אינה, לכן, נושא לבקשת ביטול, כי -

"בטרם יוכל בית המשפט להשתמש בסמכותו לפי סעיף 23(א) לחוק, צריך הוא להשתכנע ולהיווכח תחילה שהמסמך אשראת אישורו מבקשים, הוא אמנם 'פסק-בוררות':בשאם אינו בגדר פסק-בוררות, אין מה לאשר לפי סעיף 23(א), בין אם באה לפני בית-המשפט התנגדות כשירה ובין אם לאו" (מדברי השופט ח' כהן בע"א 633/75[1] הנ"ל, בעמ' 342-343).

וכדבריה של השופטת בן-פורת, שם, בעמ'348:ו